אגלה לכם משהו, גם אני, בזמן הזה ממש, בתהליך תכנון הבית הפרטי שלי.
גם אנחנו, כזוג, מתמודדים עם חילוקי דעות, טעם שונה, ושיקולים של תקציב מול עיצוב, סדרי עדיפויות וכל מה שעוברים בדרך המאתגרת הזו.
כשאצלנו – משה הוא זה שעם יד על הדופק בכל מה שנוגע לתקציב. הוא בחישוב תמידי של כמה כל שלב צריך לעלות, לכמה שנים המשכנתא צריכה להתפרס כדי שעדיין נוכל לחיות נורמלי למרות הוצאות הבנייה בשנים הבאות.
מבחינתו, משמעות של כל דלת, רהיט, חלון - מתורגם לכסף.
אני, לעומתו – בחלומות. אני יודעת מה הסגנון שאני רוצה, ובכל הזדמנות מוסיפה עוד פרטים לתוכנית, להדמיה, לדמיון הנרקם לי בראש על החיים בבית העתיד להיבנות.
ואז, כשאני מעלה את החלום של ילדים מתרוצצים יחפים בבית (זה גם קורה היום), על רצפה מחוממת כל החורף - מגיע הקול האחראי (משה) ואומר: הי, זה לא בתקציב, חימום תת-רצפתי הוא נורא יקר!
ואני צריכה להתבאס קצת, לגנוז את החלום, מדי פעם להעלות אותו שוב בתקווה, להגיד: אנחנו בונים רק פעם בחיים, אם לא נעשה עכשיו, אז פספסנו את ההזדמנות לעד… ולשמוע שוב- זה לא יעבוד…
מה עושים כשיש מתיחות
במצב כזה, שיכול לקחת אותנו למקומות מתוחים מאד, אנחנו מחליטים לעצור ולדבר על זה.
לא לדבר על החימום, לדבר על מה זה עושה בינינו.
מוודאים שאני לא מרגישה שהחלומות שלי “נכבים” ושאין לי מקום למעוף, ושמשה לא מרגיש שהוא ה”רע” בסיפור שצריך כל הזמן להגיד לא.
שני המקומות האלה לא נעימים להיות בהם, אבל הם הכרח המציאות.
ברגע שהעלנו את הדברים על השולחן, מתאפשר לנו לבחון יותר באובייקטיביות את הרצון מול היכולת. אנחנו מצליחים לצאת מהעמדה שכל אחד תפס בה - ולהתחיל להתייעץ עם גורמים חיצוניים, במקרה זה, לגבי שיטות חימום באזור בו אנו מתגוררים כיום.
בדיקה עצמית – מה מקור הרצון שלי
בבחינה עמוקה יותר, הבנתי שאני מגיעה מתפיסה של אזורי מחייה קרים - גרתי כל חיי, עד כה, בפסגות הרים, וחוויית החורף היא של קור עז במשך חודשים ארוכים.
אחרי שנה שבה עברנו לגור באזור שבו אנחנו בונים, צפון הנגב, ניכר שהחורף פה הוא אחר לגמרי, וייתכן שהחלומות שלי בנוגע לחימום בחורף פחות רלוונטים באזור זה.
זו היתה רק דוגמה אחת מיני רבות.
עקרונות ודעות
כשהגענו לדבר על סוג הבניה, ולי מאד חשוב שהבניה תהיה כמה שיותר אקולוגית, ולו דווקא משנה שאם נצטרך יום אחד למכור אז שערך הבית לא ירד.
ואיך מגשרים על הפער…
ושוב, גם כאן, כשהמחלוקת היא עקרונית - אז כן, כל אחד משכנע מהכיוון שלו, וזה מתיש, וזה ראש בראש.
בעקבות העניין הזה, היתה לנו שיחה מאד חשובה, על איך לא ניתן למחלוקת הזאת לבוא על חשבוננו – ההחלטה תהיה פרקטית ועניינית, אחרי שנלך, נראה בתים בסגנונות שונים, ונתייעץ עם כמה שיותר גורמים כדי להגיע להחלטה הכי נכונה עבורנו.
אבל לא נותנים לזה להיכנס למקומות אישיים.
אני עובדת הרבה על עצמי להזכיר שגם הוא וגם אני רוצים שיהיה לנו בית גם יפה וגם נעים, גם פרקטי וגם עומד בתקציב.
לבקש לשמוע את הלב
ולפעמים אני צריכה לשמוע אותו אומר את זה, ואני מבקשת: תגיד לי שאתה מדמיין את הבית חמים ובצבעים שאני אוהבת.. תגיד שגם אתה רוצה לראות את הילדים משחקים במרחב החמוד שתכננו בשבילם בכיף.
והוא: ברור שכן.
פשוט החשיבה שלו מושכת לכיוונים אחרים משלי, וזה בסדר ואפילו טוב. זה מה שיוצר בסוף את האיזון בינינו.
ואם נמשיך ונדבר גם על הפערים, על התחושות, על המקום האישי בתהליך הזוגי הזה - לא רק הבית הפיזי ייבנה, אלא גם עוד קומה בבניין הפנימי-המשותף.
נתקלתם גם אתם באתגרים זוגיים במהלך תכנון?
יש תובנות בהם תרצו לשתף אותנו?
משהו שאתם לוקחים איתכם מהפוסט?
נשמח לשמוע!