הדמיות תלת מימד לא עושות את העבודה…
הדמיות מחשב תלת מימדיות נמצאות איתנו כבר כמעט 20 שנה – הן משמשות מרכיב חשוב במערכי שיווק ומכירת נדל"ן וגם ככלי עזר בתהליך תכנון אדריכלי.
אם לפני שנים ההדמיות היו נראות סכמטיות ומשעממות, היום כבר קשה להבחין בין הדמיה וצילום.
אבל גם להדמיה, יפה ככל שתהיה, יש חסרון אחד מאוד משמעותי:
היא מוצגת רק בשני מימדים.
המטרה של ההדמיה היא להמחיש מבנה או חלל תלת מימדי, אבל המדיומים הרגילים – אם זה נייר, מסך מחשב או טלויזיה – מאפשרים להציג תמונה "שטוחה" בעלת שני מימדים בלבד.
וזו בעיה.
כל אדריכל, או משרד הדמיות מכיר את התופעה:
הלקוח מתבונן בהדמיה ריאליסטית שממחישה את החלל של הבית בצורה מדוייקת ואמינה, ולמרות זאת קשה לו לתפוס את החלל ולהבין איך בדיוק הבית ייראה.
אפשר בהחלט להבין את זה: אנחנו רגילים להבין את המרחב באמצעות הסתכלות סביב עם העיניים, לא דרך התבוננות בתמונות…
ההדמיה מציגה רק זוית מצומצמת של המרחב כולו, ולא תמיד פשוט לעשות אחד ועוד אחד ולהבין את הנפחים של החלל רק מהתבוננות בהדמיות.
הפתרון: מציאות מדומה
בשנתיים-שלוש האחרונות יש פריצה מדהימה בתחום המציאות מדומה שיכול מאוד לפתור בעיות של המחשת מבנים אדריכליים.
נעשה טיפה סדר במה שהולך בשוק (ממש בקצרה, וכמה שפחות טכני 😊 ).
ישנן קסדות מציאות מדומה "אמיתיות" כמו htc vive או oculus rift שמספקות את חויית התלת מימד הטובה ביותר. נכון להיום, כמובן. עוד כמה שנים הן ייראו לנו כמו מיצג מוזיאוני כנראה…
הקונספט הוא כזה: חובשים קסדה שיש בה צג קטן (יותר נכון שניים – אחד לכל עין) וחיישני תזוזה וסיבוב. את כל זה מחברים למחשב שמזרים את הנתונים לצג.
בגלל שהפתרון הזה מבוסס על מחשב עוצמתי, אפשר להציג מודלים תלת מימדיים באיכות גבוהה ובזמן אמת.
זה פתרון מעולה, אני ממליץ לכל אחד להתנסות בחוויה, אבל הוא רחוק מלהיות נגיש מבחינת מחיר.
המשקפיים עצמן עולות כ 5,000 ₪, ומחשב מספיק חזק יעלה סכום דומה, כך שבקלות עוברים את ה 10,000 ₪.
גם המחיר של הפקת סיור וירטואלי שיאפשר לטייל בבית תלת מימדי הוא גבוה. מדובר על כמה עשרות אלפי שקלים. הסיבה לכך היא שמלבד הבנייה בתלת מימד של המרחב המתוכנן, צריך גם לבצע אופטימיזציה שתאפשר הרצה של המודל במשקפי מציאות מדומה.
כל הסיפור הזה דורש הרבה מאוד עבודה שכמובן באה לידי ביטוי במחיר.
כמובן שיש פרוייקטים יוקרתיים של נדל"ן שיוכלו לבלוע את המחירים הללו די בקלות כדי להעניק ללקוחות שלהם חווית VR ייחודית, אבל זה לא מתאים לכל פרוייקט.
חשוב להוסיף שמן הסתם תוך כמה שנים המחירים יהיו הרבה יותר נגישים. גם המחיר של הציוד ירד ברגע שייכנסו מתחרים רציניים נוספים (וזה תהליך שמתחיל לקרות כבר עכשיו, עם פלטפורמת Windows Mixed Reality), וגם תהליך בניית המודל ייעשה פשוט יותר עם התפתחות התחום.
השאלה היא האם יש פתרון מציאות מדומה שמתאים גם לפרוייקטים עם תקציב מוגבל?
באופן לא מפתיע התשובה היא כן, אבל… 😊
נתחיל מה"כן", בהמשך נתקדם ל"אבל".
הרעיון, בקצרה: משקפי VR מבוססות סמארטפון + הדמיות פנורמיות סטריאוסקופיות = חווית VR בתקציב נמוך.
מהפכת ה VR של גוגל
הפתרון שאני רוצה להציע מבוסס על שילוב של הדמיה פנורמית ומשקפי מציאות מדומה פשוטים שעובדים על העקרון של Google Cardboard.
אם אתם שואלים את עצמכם מה זה Google Cardboard, אז הנה כמה מילים:
בשנת 2014 גוגל עלו על משהו – בעצם כל אחד מאיתנו מחזיק בכיס את שלושת המרכיבים הדרושים ליצירת חווית מציאות מדומה: מחשב, צג וחיישני תנועה.
או במילה אחת: סמארטפון.
אז במקום לקנות משקפיים יקרות שמתחברות למחשב יקר, אפשר פשוט להניח את הסמארטפון בתוך משקפיים פשוטות ולקבל את אותה חוייה (טוב, לא ממש את אותה חוויה, אבל היי, זה כמעט בלי כסף!).
בשביל ללכת עם העקרון של הפשטות עד הסוף, גוגל יצרו את המשקפיים שלהם מקרטון חום ושתי עדשות פשוטות וקראו לו… ובכן, קרטון (אוקיי, לא בדיוק, אבל זה התרגום המילולי של cardboard).
מאז קמו כמה עשרות או מאות חברות שלקחו את הרעיון וניסו לקחת אותו צעד קדימה –
במקום קרטון אפשר להשתמש בפלסטיק, לשים איזה ריפוד שיהיה יותר נח, אולי גם לשפר את איכות העדשות.
בסופו של דבר, יש היום המון משקפי VR במחירים של בערך 15$.
(הערת שוליים: יש גם נסיונות לקחת את הקונספט של גוגל קארדבורד עוד שני צעדים קדימה, ולהוציא החוצה את חיישני התנועה. זה בעצם מה שעשו סאמסונג עם ה Gear VR, וגוגל עם ה Daydream. כרגע המשקפיים הללו מתאימים למגוון מצומצם של מכשירים, מה שלדעתי, גורם מגבלה רצינית).
איך זה יכול להשתלב בהמחשת חלל אדריכלי?
תמונה פנורמית היא תמונה שמציגה 360 מעלות של המרחב בתמונה אחת. אפשר לצלם מקום קיים עם מצלמה, ואפשר גם להפיק הדמיה כזאת:
ובכן, כלעצמה, איך שהיא מוצגת כאן- ההדמיה הזאת לא ממש עוזרת- היא מעוותת וקשה להבין מה הולך ומי נגד מי.
אבל יש אפליקציות שיודעות לקחת את התמונה הזאת ולהציג אותם על צג מחשב או סמארטפון באופן הרבה יותר ידידותי ונחמד.
למשל, באפשרות הזו: (בה אפשר "להסתובב" עם האצבע או העכבר 360 מעלות סביב)
[pano file = "panoramas/nizag-duplex/" width="900px"]
כבר בשלב הזה אפשר להריץ את ההדמיה הפנורמית על סמארטפון שיושב בתוך משקפי VR ולקבל תחושה מסויימת של מרחב תלת מימדי.
אבל מומלץ ללכת צעד נוסף ולהפיק הדמיה פנורמית סטריאוסקופית.
סטריאו…מה???
יש לא מעט מרכיבים שגורמים למח שלנו לקלוט את המרחב כתלת מימדי ובעצם לתפוס עומק: פרספקטיבה, הצללה ועוד.
אבל אחד המשמעותיים שבהם הוא המרחק בין שתי העיניים שלנו (כ 6 ס"מ).
בגלל המרחק בין העיניים, כל עין רואה תמונה מעט שונה. ככל שהאובייקט רחוק יותר, התמונה המתקבלת בשתי העיניים תהיה דומה; ככל שהאובייקט קרוב יותר התמונה המתקבלת תהיה שונה.
אפשר לעשות ניסוי פשוט – להסתכל על האצבע שלנו עם עין אחת עצומה, ואז להחליף בין העיניים.
בקיצור, המח מנתח את הפער בין התמונות המתקבלות בכל אחת מהעיניים ומסיק מסקנות לגבי המרחק בין העין לאובייקט.
כבר לפני יותר ממאה שנה התחילו להפיק סרטים בטכניקה ש"עובדת" על המח – הקרינו שתי תמונות אחת על השניה – האחת עם פילטר אדום והשנייה עם פילטר טורקיז. במקביל, הצופים השתמשו במשקפיים עם פילטרים בצבעים תואמים כך שכל עין תראה תמונה קצת אחרת שתיצור את האפקט התלת מימדי.
בעצם כולנו מכירים את המשקפיים האלה:
הטכנולוגיה התפתחה והיום יש משקפיים שמאפשרות להפריד בין התמונות בלי לצבוע את העדשות אלא באמצעות פילטר פולורייזר.
במשקפי VR ההפרדה בין התמונות המתקבלות לעיניים הרבה יותר פשוטה:
במשקפיים עצמם יש מחיצה פיזית שמפרידה בין העיניים. בנוסף, הצג של הסמארטפון מציג שתי תמונות אחת לצד השניה, וכך כל עין רואה תמונה מעט שונה.
מה שמתקבל זו חוויה תלת מימדית משכנעת.
לא צריך לעצור בתמונה פנורמית אחת. ניתן ליצור להפיק תמונות מכמה נקודות מבט במרחב ולאפשר מעבר ביניהם. זה אמנם לא ממש "ללכת" בתוך הבית, אבל מתקרב…
סיור וירטואלי VR – מה טוב בזה?
יש כמה יתרונות בשימוש בטכניקה הזאת לצורך הדמיות VR.
היתרון הברור הראשון הוא המחיר – העלות של הציוד זניחה, והעלות של הפקת ההדמיות לא גבוהה משמעותית מהפקת הדמיות פנים רגילות, שגם ככה נצרכות כמעט בכל פרוייקט.
היתרון השני הוא הזמינות – את ההדמיה הפנורמית אפשר להעלות בקלות לאינטרנט, כך שכל אחד יוכל לצפות בה מהסמארטפון שלו גם אחרי שעוזב את משרד המכירות, את משרד התכנון, או את הבית שלו.
אם רוצים ממש להתפרע, אפשר לחלק בירידים או במשרדי מכירות משקפי קארדבורד ממותגים –
אבל…
יש גם חסרונות.
דבר ראשון, האופטיקה במשקפיים הללו לא מאוד איכותית וזה פוגע באיכות התמונה.
בנוסף, צריך לזכור שאיכות התמונה תלויה באיכות הצג של הסמארטפון, כך שאם משתמשים בצגים בעלי רזולוציה נמוכה התמונה תיראה מפוקסלת. זו בעיה שפתירה בקלות יחסית – פשוט להשתמש במכשירים עם רזולוציה גבוהה (QHD).
מינוס נוסף: במכשירי VR יקרים המעבד הגרפי נמצא במחשב שליד, וזה מאפשר קצב רענון תמונה מאוד גבוה – כ 90 פריימים בשניה. המחשב שנמצא בסמארטפון חלש משמעותית כמובן ולכן קצב רענון התמונה יהיה הרבה יותר נמוך. המשמעות היא שכאשר נזיז את הראש להסתכל ימינה ושמאלה, התמונה תזוז קצת אחרינו.
וזו בעיה רצינית.
המח שלנו לא מאוד אוהב שעובדים עליו, וברגע שהוא מזהה פער בין התנועה לתמונה הוא מרגיש שמשהו לא בסדר, והגוף עלול להגיב בסחרחורת ובחילה.
כדי להתגבר על זה חשוב להקפיד על כמה כללים:
- להשתמש במכשיר הכי מתקדם שזמין. ככל שהמעבד בסמארטפון יהיה חזק יותר, כך התנועה תהיה מהירה וחלקה.
- להחזיק את המשקפיים בידיים, לא להשתמש ברצועות! זוהי הוראה מפורשת של גוגל וההגיון די פשוט: מהירות הסיבוב של הראש שלנו גבוהה משמעותית ממהירות הסיבוב של הכתפיים. כשאנחנו מוכרחים להחזיק את המשקפיים בידיים, אנחנו בעצם מגבילים את מהירות הסיבוב ומקטינים בצורה משמעותית את הסיכון לחטוף סחרחורת.
- עדיף לשבת מאשר לעמוד. כסא מסתובב יכול להיות שימושי מהבחינה הזאת, כי הוא מאפשר להסתכל לכל הכיוונים בלי צורך לעמוד.
דבר אחרון, צריך לזכור שבניגוד לאמצעי VR יקרים יותר, בסמארטפון אין באמת את כל המידע התלת מימדי של החלל, אלא רק תמונה פנורמית.
זה אומר שאי אפשר להסתובב בחלל בחופשיות ו"לעמוד" בכל מקום שנרצה, אלא רק בנקודות הצפייה שהוגדרו מראש (ניתן לעבור בין נקודות הצפייה כמובן).
בנוסף, אין אפשרות להזיז ריהוט, לשנות צבעים וחומרים – דבר שבהחלט אפשרי בפתרונות VR מתקדמים יותר.
לסיכום, התחום של המציאות מדומה מתפתח מאוד מהר, וכנראה תוך כמה שנים הדמיות מציאות מדומה יהיה נגישות לכל פרוייקט כמעט.
עד אז, בפרוייקטים עם תקציב מוגבל ניתן להסתפק בהדמיות פנורמיות סטריאוסקופיות שרצות על משקפי VR – מהנסיון שלנו זה עובד נפלא.